בלוג

"מסיבות, אלכוהול, ברים, מועדונים, ארוחות ערב, בילויים עד שעות הבוקר , סטוצים, יחסים של שבוע, שבועיים, שנה ואפילו 6 שנים,

עבודה, טיולים לחו"ל ,קניות , מעברי דירות אלה היו חיי !

ולפני כשנה שאיבת ביציות, דוח החזרה, בטא, אולטראסנוד, שקיפות עורפית, שוב אולטראסונד, סדנאות להתפתחות הילד, פסיכולוג ....

כל כך הרבה דברים חדשים.

הריון, לידה, פגיה, חופשת לידה...

ואוווו.....!!! וזה נמשך: טיפת חלב, פורמולות, סופרפארם, רופא ילדים, טיטולים, האכלה, החלפות לילות ללא שינה ומה לא....?!?"

אם הייתם מדברים איתי על כך לפני מספר שנים , לא הייתי מאמין שחיי ישתנו כך !!!

כל כך הרבה דברים בכל כך מעט זמן !

אפשר להשתגע !?! אבל הדברים הקטנים הם הדברים שמעלים חיוך (והפעם לא מדובר מחיוך לא רצוני מעמית )

הלכתי לרשום את עמית לקופת חולים.

אני: "שלום, אני רוצה לרשום את הבת שלי לקופה".

היא: "תעודת זהות בבקשה ...."

לא מרימה את העיניים מהמסך.. ומקלידה ושוב פונה אלי: "פרטי האם..." עדיין לא מסתכלת עליי!

אני: "אין אמא".

היא מרימה את הראש בהבעה מסצנה שלקוחה מסרט טורקי מניחה יד על החזה (שומעים את דפיקות הלב שלה עד השורה הרביעית בחדר ההמתנה) מה ???? , לא ???!!! אוווו.... קרה משהו?! (חצי לוחשת) אבל את הלחישה שלה שמעה גם הלבורנטית במעבדה בקומה הרביעית.

אני : "עמית נולדה בפונדקאות".

פתאום חיוך ענק וכמו גל צונמי השיניים הלבנות נחשפות.

היא : "אהההה... יופי... אז..... מזל טוב שיהיה לך..."

ומוסיפה "איזה חמודדדד כל הכבוד ..."

https://www.rgg-news.co.il/home-page-headlines/refael/

אז בלילות כאלו שללא שינה (כדוגמת הלילה הזה, שבו אני כותב את הטקסט הזה בערך ב 4 לפנות בוקר) אני מבין שיש סיבות אחרות לחייך. אולי הן פחות סקסיות ומזמינות כמו מועדונים ובילויים אבל לא פחות שוות!

ועכשיו, רוצים את האמת?!

הצילווווו אני רוצה לישון !!!!

מיומנה של תינוקת ... האח הגדול !   

 הערב החלטתי שלא עוד !!! אין יותר מקלחת ארוחה ולישון ! אם אני לא אראה את התוכנית  האח הגדול אף אחד לא יראה ! 

וכך היה: 

עוצמת עיניים בזמן האוכל לבטח אבא מחייך לו וחושב שזה הולך להיות קל :-) 

אבא משכיב אותי במיטה ויוצא מהחדר אני סופרת עד 60  כדקה  הוא מתיישב בספה ואז אני דופקת צעקה ! תוך שנייה הדלת נפתחת ואבא מביט בי בבהלה  אני מחייכת ...זה רק המוצץ שנפל ... 

אבא חוזר לספה הפעם אני זורקת את המוצץ יותר רחוק ודופקת צעקה חזקה יותר שוב אבא נכנס אני עושה קולות של בכי מתעצבן "נו...תביא כבר ת'מוצץ אני רוצה לישון ! "

 שוב בכיתי ,המוצץ נופל ואבא מגיע    אני ממשיכה וממשיכה ברקע אני שומעת את החמוד הזה   "קבלו את.... " אוףף אני חייבת ליאש אותו שיקח אותי לסלון  רוצה האח הגדול ! 

לא עוזר ! עקשן האבא הזה ! בגללו אני מפסידה אבל הוא ישלם על זה ובגדול.... יש את הלילה :-) 

השעון מתקתק עכשיו חצות האורות בסלון כבים 

מנורת הלילה נדלקת אבא נכנס למיטה  לישון אני מחכה 20 דק ואז דופקת צעקה :-) בוכה בוכה בוכה .....סתם כי בא לי   

השעה 0200  ועדיין ערה 

נראה אותו מחר ? אני אשן  במעון אבל אבא צריך לעבוד מה כפת לי ....

0236 יאללה נראה לי שסיימתי את  המשמרת אתם יודעים איזה קשה זה לבכות ?"?!  נתראה ב 0400 הרי  אני צריכה איזה ארוחת לילה ...

לילה טוב....

             מיומנו של אב טרי בהליך פונדקאות בחו"ל 

זהירות קנוניה !!!!
שתדעו לכם שכולם משקרים
אל תאמינו לאף אחד !!!

אז ככה .... זה קצת יותר משנה שאני מתכונן להיות הורה ,אבל לומר לכם את האמת המילה הורה קצת מוזרה לי אני עדיין לא מרגיש כך!
כשעמית הייתה מאושפזת (נולדה בשבוע ה34) חיכיתי ,רציתי שהיא תשתחרר, רציתי להרגיש אבא -הורה !

ונחזור קצת אחורה בזמן -שנה אחורה... ההכנה להורות - זה התחיל בלקרא מאמרים ,מחקרים ,כתבות על גידול ילדים, המון שאלות להורים מנוסים ,התייעצות עם המשפחה ,עם אמא וברגע הזה שהוציאו את עמית בפעם הראשונה מהאינקובטור, בשניות שבין ההעברה מהידיים של האחות לידיים שלי ... הלב דפק בחוזקה ( שמעו אותו חזק יותר מהמוניטור בפגייה) וכל הידע הנלמד (חומר עיוני ) נשכח !
כשהזרעות שלי עטפו אותה, הרגשתי הכי מוכן לקבל אותה אלי ולהיות אבא.
כשבוע לאחר מכן ובמפתיע,כשאני בביקור בפגייה נאמר לי וללא כל הכנה מוקדמת "עמית הולכת הביתה".

ואז... 500 טון של אחריות התישבו לי על הכתפיים כל המסאג'ים שעשיתי עד לאותו רגע הלכו לעזאזל ...
לילה ראשון אני מתלהב אומר לאמא שלי שמלווה אותי במסע הזה "לכי לישון אני מאכיל", כמובן שהיא לא ישנה וגם אני לא!
אני עם אדרנלין מטורף, גומע את הלילה כאילו ב5 דקות מאכיל ,מחליף,מתלהב מכל פליטה וכל קקי שהיא עשתה . ביום השני ,אותו דבר ואפילו מקבל את האומץ להעיר לאמא שלי איך עושים,מה עושים וכמה (סבתא ציפי בת 65 אמא ל4 ילדים ו10 נכדים).
ביום השלישי,העיניים נעצמות קצת ומשהו מתחיל לטפטף...
ביום הרביעי, אני מתחיל להבין אבל עדיין מסרב להאמין...
ביום החמישי, העייפות מתגברת ואני מנצל כל הזדמנות ואפילו קטנה לנמנם ולברך על כל האכלה או גרפס שסבתא ציפי לוקחת על עצמה .
ביום השישי לאחר לילה ללא שינה אני מתחיל להבין שההמלצות של כולם "תישן הרבה" היו רמז דק!
בימים לאחר מכן אתה קולט שהכל קנוניה של ה"הורים המנוסים" להפיל אותך ברשת "אין ,אין ילדים זה משהו... ", "אהבה ללא תנאים..." ,"אושר..." וכו...
אבל כולם שקרנים אף אחד לא מספר את האמת ! אתה הופך למטפלת (ולא פיליפינית ) נ-ק-ו-ד-ה הכנת אוכל (פרמולה ושיהיה בדיוק 60 cc) החלפה,האכלה, גראפס,חיטוי ושטיפה בקבוקים וכבר עברה שעה וחצי ונשארה עוד שעה להאכלה הבאה וכך 24 שעות ביממה ועמית במקרה הטוב פותחת עיניים מסתכלת בפזילה וחוזרת לישון ! לא תודה ,לא חיוך ,כלום" נאדה !
ואין פתק החלפה ואפילו לא מקבלים זיכוי ו/או החזר על ירידת ערך ... זהו, נפלת !
אז אתם מבינים למה אני לא מרגיש הורה ?!?! ....
ובכל זאת אין אושר יותר גדול מלהחזיק אותה ולהתלהב מהפרצוף שהיא עושה ומהפיהוק ...שבא לך לאכול אותה!!!

* אזהרה - אין בכתוב כל המלצה להצטרף לקנונית "ההורים המנוסים" (אני כבר הצטרפתי)

אבא טרי בתקשורת